אבץ “שומר הסף” של מערכת החיסון
הידעתם שאבץ הינו רכיב מזון חשוב ומרכזי במערכת החיסון?
הוא אומנם אינו מינרל פופולרי ולא מרבים לדבר עליו, אך למרות זאת הוא לא פחות חשוב מוויטמינים ומינרלים חיוניים אחרים, וכדאי שנתחיל לדבר עליו, במיוחד בימים אלה שכולנו מעוניינים לשמור על בריאותנו ולהימנע מהדבקות בווירוס הקורונה ( COVID-19), כי יש לו תפקיד חשוב בחיזוק ושמירה על מערכת החיסון ובנוסף הוא מעורב בעוד הרבה תהליכים חשובים בגוף.
אבץ הינו מינרל המהווה את אחד מיסודות הקורט* הנמצא בכל תא מתאי הגוף ומעורב בפעילות של יותר מ300 אנזימים חשובים.
כאשר איננו צורכים כמות מספקת של אבץ, אנו עלולים לאבד את היכולת להילחם בזיהומים נגיפיים או חיידקיים בגלל חולשה של מערכת החיסון.
מחסור באבץ הוא נפוץ, במיוחד בילדים ובקשישים. דו"ח שפורסם ע"י ארגון הבריאות הבינלאומי בשנת 2002 הצביע על כך שחוסר באבץ הנגרם ע"י תזונה לקויה מהווה גורם סיכון מספר 11 בתחלואה העולמית ואחראי ישירות על כ 1.8 מיליון מקרי מוות בעולם מדי שנה.
מעריכים כי כרבע מאוכלוסיית העולם נמצאת במחסור והערכה היא כי במדינות המפותחות כמעט 30% מאוכלוסיית הקשישים סובלים ממחסור באבץ. גם טבעונים וצמחונים, נשים בהיריון ונשים מיניקות ואנשים הסובלים ממחלות במערכת העיכול נמנים עם אוכלוסיות שהן בסיכון למחסור.
תזונה דלה באבץ שכיחה מאוד בעולם המערבי המתבסס על צריכה מוגברת של מזונות מעובדים מזוקקים ומתועשים וצריכה מועטה של ירקות, דגנים מלאים וקטניות העשירים במינרל.
דרך טובה לקבל אבץ היא כמובן בראש וראשונה מהמזון שאנו אוכלים:
מקורות טובים הם למשל:
- בשר: בשר בקר, כבש, הודו ועוף – מכילים כמויות גבוהות שנספגות בגוף בקלות יחסית.
- דגים: סרדינים, סלמון ודגי מים עמוקים אחרים.
- קטניות: חומוס, עדשים, שעועית שחורה ושעועית לבנה.
- אגוזים וזרעים: אגוזי מלך, זרעי דלעת ואגוזי קשיו.
- מוצרי חלב: חלב ניגר, יוגורט וגבינות.
- ביצים
- דגנים מלאים: שיבולת שועל, כוסמת, קינואה ואורז מלא.
- ירקות: פטריות, כרוב, אפונה, אספרגוס, תרד ועלי סלק.
אבץ שמקורו מן החי נספג טוב יותר בגוף מאשר אבץ ממקורות צמחיים כגון, קטניות ודגנים מלאים בגלל התרכובת הצמחית, החומצה הפיטית שמעכבת את הספיגה. גם סידן וברזל מעכבים את ספיגת האבץ בגוף. לעומת זאת, פירות הדר המכילים ויטמין C מגבירים את ספיגתו בגוף.
קשה לזהות חוסר באבץ בבדיקות דם, הגוף אינו מסוגל לאגור אבץ. לכן במידה והתזונה אינה מספיקה חשוב לצרוך אותו בכמות הנדרשת על בסיס יומי ע"י תוסף להשלמת החסר.
יחד עם זאת יש לשים לב ולוודא שלא לצרוך אבץ בכמות רבה מדי, כיוון שעודף אינו רצוי, לשים לב אם אנו מוסיפים ויטמינים, מינרלים או תוספי מזון אחרים לתזונה הרגילה שלנו.
אז מה עושה האבץ בגוף שלנו?
מתברר שהרבה מאוד !
בראש וראשונה חשיבותו היא בשמירת תקינות תפקוד המערכת החיסונית ועל כך נרחיב בהמשך.
אבץ הינו מינרל הנמצא בכל תא מתאי הגוף ומעורב בפעילות של יותר מ300 אנזימים חשובים,
הוא גם מעורב בתהליכי חילוף החומרים בתאים, משמש זרז של הרבה אנזימים ויש לו תפקיד מרכזי ביצירת חלבונים, סינתזת דנ”א, חלוקת התא, ריפוי פצעים, בריאות העור, הציפורניים והשיער.
לאבץ גם תפקיד חשוב במערכת העצבים, מערכת העיכול והראייה.
מחקרים הראו שתוספי אבץ יכולים להיות יעילים בהקלה על שלשולים ולהפחתת זיהומים במערכת הנשימה, וכי תוסף אבץ יכול לסייע משמעותית להתאוששות מהצטננות.
האבץ גם תומך בצמיחה והתפתחות תקינה במהלך ההיריון, הילדוּת וההתבגרות ונדרש לתחושה נכונה של טעם וריח ולתמיכה בתהליך התכווצות שרירים.
האבץ נספג במעי הדק, ומשם עובר לתאי הגוף. רוב האבץ שבגוף (כ-2 גר’) 60% ברקמת השריר, 30% בעצמות (בעיקר במח העצם) ו10% בעור. האבץ מצוי בריכוזים שונים ברקמות השונות ובעיקר ברשתית העין, כבד, כליות, טחול ותאי הדם האדומים והלבנים.
מהו תפקיד האבץ בחיזוק המערכת החיסונית?
מערכת החיסון של גופינו הינה מערכת מורכבת הכוללת מספר איברים, תאים ומולקולות שתפקידה להגן על הגוף מפני פלישה של גורמים מזהמים (פתוגניים), כגון חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים שונים, וכן מפני רעלנים והתפתחות סרטן. היא פועלת ללא הפסקה בדרכים שונות ובכל רגע ויכולה לזהות, לזכור ולנטרל איומים פוטנציאלים לגוף.
מערכת החיסון נחלקת לשתי מערכות משנה: מערכת החיסון המולדת, המכונה גם חיסון מולד או חסינות מולדת (innate immunity), ומערכת החיסון הנרכשת, המכונה גם חיסון נרכש או חסינות נרכשת (acquired immunity ,adaptive immunity). שתי המערכות שונות במהותן, אך הן שלובות ופועלות בשיתוף פעולה ובתיאום. כל אחת משתי המערכות מפעילה מנגנונים שונים אשר מעוררים, מגבירים ומייעלים את התגובה של המערכת השנייה. יתרה מכך, שתי המערכות תלויות זו בזו: רכיבים שונים של מערכת החיסון המולדת נחוצים לצורך תפקודה היעיל של מערכת החיסון הנרכשת, ולהפך. שילוב זה בין שתי המערכות מאפשר הגנה מיטבית לגוף מפני הפתוגניים.
לאבץ תפקיד מרכזי בתהליכים ביוכימיים רבים במערכת החיסון, יש לו השפעה ישירה על תאי הדם הלבנים, ייצור נוגדנים ובפעילות בלוטת התימוס (ההרט).
חשוב לציין כי גורמים רבים משפיעים על תקינות המערכת, רכיבי מזון רבים פועלים יחד במנגנונים משותפים, המשלימים אחד את השני. מחסור באחד מהמינרלים או הוויטמינים יכול להשפיע על תפקוד האחר.
לדוגמה, אבץ פועל בשיתוף פעולה הדוק עם ויטמין A ועם ויטמין D, סלניום, ואבות מזון רבים אחרים. מחסור באחד מאלו, יחליש השפעת התועלת של אבץ.
מחקרים רבים הוכיחו, בעיקר בילדים ובקשישים את השפעת נטילת האבץ על קיצור זמן המחלה ועלייה בעמידות לזיהומים, בעיקר זיהומים ויראליים. (3,4)
אבץ חשוב במיוחד בשלושת התהליכים הבאים:
- תפקוד בלוטת התימוס (ההרט) וההורמונים שלה (מערכת החיסון הנרכשת)
- תפקוד תאי הדם הלבנים (מערכת החיסון הנרכשת)
- מהווה חלק ממערכת החיסון המולדת – מגן באופן ישיר מפני חיידקים ווירוסים
אבץ ובלוטת התימוס (ההרט)
בלוטת התימוס היא בלוטה חשובה לתקינות מערכת החיסון. ולאבץ תפקיד חשוב בכך. היא ממוקמת במרכז החזה מעל הלב ובה מתרחשים ייצור והתמיינות תאי הדם הלבנים מסוג הלימפוציטים מסוג T.
תאי ה T או הלימפוציטים הם "לוחמי הסיירת" של מערכת החיסון הם תוקפים פולשים זרים, חיידקים, פטריות ,שמרים (כולל קנדידה), טפילים ונגיפים (וירוסים), משמידים תאים סרטניים והם מהווים את מערכת החיסון הנרכשת ויש להם זיכרון חיסוני כלומר הם בעלי יכולת זיהוי של חיידקים ווירוסים מסויימים שהגוף נחשף אליהם בעבר.
בנוסף אבץ גם חיוני לייצור הורמונים חשובים המופרשים מבלוטת התימוס. לפיכך, ההורמונים הללו לא יהיו פעילים כאשר רמת האבץ בגוף נמוכה.
ההורמונים של בלוטת התימוס מחזקים באופן משמעותי את תפקוד תאי הדם הלבנים בכל הגוף. ולכן רמות נמוכות של ההורמונים הללו בדם גורמו לדיכוי מערכת החיסון וחושפות את גופינו לסיכון מוגבר לזיהומים.
איך האבץ משפיע על תפקוד תאי הדם הלבנים?
בנוסף לתאי ה T הלימפוציטים, אבץ נחוץ גם לתפקוד תקין של כל תאי הדם הלבנים, למשל המונוציטים, תאי דם לבנים אחרים המושפעים לרעה מרמות אבץ נמוכות.
מונוציטים הם "פחי הזבל" של הגוף.
מונוציטים שנמצאים ברקמות ספציפיות כמו הכבד, הלבלב ובלוטות הלימפה מכונים מקרופאגים, הם תאים שתפקידם לבלוע ולהמית גורמי מחלה (פתוגנים) הפולשים לגוף כגון חיידקים פטריות ווירוסים. המקרופאגים חיוניים להגנה מפני פלישת פתוגנים הן ישירות והן בעקיפין ע"י זיהוי הפולשים ואיתות והפעלה של תאים אחרים במערכת החיסון.
הפעילות התקינה של המונוציטים והמקרופאגים תלויה באבץ.
כאשר רמת האבץ נמוכה כל התהליכים הללו יפגעו וגופינו לא יוכל להתמודד עם גורמי המחלות.
סוג נוסף של תאי דם לבנים הם תאי הרג טבעיים (NK) "המחסלים". התאים הללו נקראים כך בגלל יכולתם להרוג תאים שהפכו לסרטניים או שמזוהמים על-ידי נגיפים. אבץ מעורב באיתות לתאי ההרג הטבעיים, אשר מאפשר להם לבצע את תפקידם. על כן, כאשר רמת האבץ נמוכה, תאי ההרג הטבעיים לא יקבלו את האותות שהם צריכים לקבל כדי לבצע את תפקידם. הכשל הזה עלול לגרום לבעיה קשה בזיהום נגיפי חריף, וזו סיבה נוספת לכך שחשוב תמיד להבטיח כמות אבץ מספקת בצריכה היומית.
כיצד האבץ משפיע ישירות על חיסול הנגיפים (ווירוסים)?
נוסף להשפעתו על מערכת החיסון, אבץ כשלעצמו במצבו המיונן החופשי בדם מסוגל להילחם בזיהומים וויראליים. הוא אינו תרופה אנטיביוטית או אנטי-נגיפית, אלא מינרל שמהווה חלק ממערך הלחימה של הגוף באורגניזמים פולשים. יש לו תפקיד חשוב בעיכוב השגשוג של הנגיפים ועל ידי חסימת אנזים חשוב בשם רפליקאז. ע"י כך נמנע השכפול של הווירוסים ונמנע הנזק לתאים.
אבץ הוא מרכיב חשוב של למנגנוני ההגנה שקיימים בגוף באופן טבעי ונקראים "מערכת החיסון המולדת". ולכן הוא מכונה "שומר הסף של מערכת החיסון". אבץ, בנוסף לוויטמינים ומינרלים רבים אחרים, כמו הוויטמינים A ו-D, חשוב במיוחד לתפקוד המערכות שמגינות עלינו מפני זיהומים בעור ובריריות של מערכת הנשימה ומערכת העיכול.
מהו מינון האבץ המומלץ?
טווח המינונים המומלץ של תוספי אבץ למבוגרים, לתמיכה בבריאות הכללית וגם בתקופת הריון או הנקה, הוא לנשים 12 מ"ג ליום (בהריון והנקה 15 מ"ג) ולגברים 15 מ"ג ביום. טווח המינונים המומלצים לילדים הוא בין 5 ל-10 מ"ג.
כאשר נוטלים תוסף אבץ כדי לתת מענה לצרכים מיוחדים או לחזק את מערכות ההגנה של הגוף, יש להיוועץ ברופא, והמינון המומלץ באין הוראה אחרת הינו כמות מירבית של 50 מ"ג ביממה.
לעתים קרובות בתאום עם הרופא המטפל יש לשקול בזמן הצטננות או שפעת על נטילה של מינון גבוה יותר של אבץ במהלך המחלה (עד כ 150 מ"ג ליממה לתקופה מוגדרת).
יש מספר צורות של אבץ בתוספי תזונה. אך ברוב המחקרים קליניים השתמשו באבץ גופרתי.
למה חשוב לשים לב בעת נטילת אבץ ממושכת?
נטילת אבץ על בטן ריקה אינה מומלצת ועלולה לגרום להפרעות עיכול ולבחילה. מקרים של עודף אבץ הם נדירים ביותר אך יש להימנע מצריכה ממושכת (של מעל 6 שבועות) במינון גבוה מכיוון שזה עלול לגרום לאנמיה, לירידה ברמת הכולסטרול הטוב, HDL ואף לדיכוי מערכת החיסון בגלל שיבוש של ספיגת נחושת.
אינטראקציות עם תרופות:
אבץ עלול להפחית את הרמות של תרופות אנטיביוטיות מסוימות לכן בזמן שנוטלים אנטיביוטיקה יש ליטול את תוספי האבץ שעתיים לפני או אחרי נטילת התרופות הללו.
צריכת אלכוהול ותרופות מסוימות פוגעות בספיגת האבץ או מגבירות את הפרשתו מהגוף, לכן יש להיוועץ ברופא או ברוקח ולעיין בעלון לצרכן ובתאום עם הרופא המטפל יש לשקול תוספת יומית של אבץ במקרה הצורך.
